פרסומים ועדכונים

ווילסון פיתח תיאוריית מכרזים של חפצים בעלי ערך משותף – מצב שבו הערך של המוצר אינו ידוע מלכתחילה, אבל הוא זהה לכל המשתתפים. ווילסון הראה במחקריו שמשתתפים רציונליים במכרזים נוטים להציע הצעות רכישה נמוכות יותר מהערכות שלהם לערך המשותף של המוצר הנרכש מכיוון שהם חוששים מ"קללת המנצח" שבגללו הם ישלמו יותר מדי ובסופו של דבר יפסידו.

עבודותיו של מילגרום  השוו מדיניות של המוכר שחושפות מידע חלקי בלבד, למדיניות שחושפת את כל המידע, והוכיחו שכאשר כל אחד מהמשתתפים משתמש באסטרטגיה האופטימלית עבורו, תוחלת הרווח הנוסף למוכר ב"מקרים טובים" גדולה מתוחלת הרווח שהמוכר מאבד ב"מקרים רעים. הסיבה לכך היא שככל שהמשתתפים ייחשפו ליותר מידע, כך תפחת בממוצע קללת המנצח. מתוך מודעות לכך, המשתתפים יתייחסו פחות להערכה שלהם כאל אופטימית מדי, ויציעו הצעות גבוהות יותר. 

מילגרום ניסח תאוריה הנוגעת לערך פרטי – מצב שבו לכל משתתף יש ערך אישי ידוע אך הוא אינו יודע את ערכיהם של שאר המשתתפים. הוא ניתח את אסטרטגיית הגשת הצעות המחיר בכמה פורמטים מוכרים של מכרזים והמחיש מהו הפורמט שבו יקבל המוכר את ההכנסות הצפויות הגבוהות ביותר כשמגישי הצעות אחרים מגלים יותר פרטים על הערכות השווי של משתתפים אחרים במכירה. אחת משיטות המכרזים הנפוצות שפותחו באמצעות תיאוריות של זוכי הנובל היא  מכרז שעון קומבינטורי בו מציעים תדרים שונים בעת ובעונה אחת, והחברות צריכות להגיד על אילו תדרים הן מציעות וכמה. המדינה מחשבת את קומבינציית התדרים שמביאה לה את הרווח הכי גבוה – ומשם נלקח שם השיטה.

המסקנה העיקרית אותה ניתן לגזור מהעבודות של ווילסון ומילגרום היא החשיבות של חשיפת מידע במכרזים וזאת כדי לנטרל ככל הניתן את תופעת קללת המנצח. מנהל הרכש הממשלתי 
מבין את חשיבות נושא חשיפת המידע במכרזים ומיישם את המסקנות בדבר "קללת הזוכה" בשתי דרכים- האחת היא חשיפת מידע המצטבר במנהל (למשל חשיפת מידע על רכישות בעבר כך שיעמוד לרשות המציעים במכרז) והשנייה, היא שימוש רב במכרז דינמי אנגלי המעודד את המציעים להגיש הצעות אמת, כלומר לשפר הצעתם עד לרמה בה הצעתם היא ההצעה הטובה ביותר בה הם יכולים לעמוד. מדובר באמצעי נוסף לחשיפת מידע (חשיפת מידע של המתחרים במכרז דרך הצעותיהם).